(קובץ GPX)
מפת שבילים
הרפתקה בהרי הקווקז
טרק פראי בהרים של גאורגיה - מהכפר ג'וטה ועד לכפר אומלו
אופי המסלול: מטיבי לכת
רוב המסלול הולך בשבילי סינגל בנוף פראי ומרוחק מכפרים. מטפס על הרים תלולים, חוצה נחלים גואשים וגשרים רעועים. בשביל להשלים את כל אורך המסלול חייבים לבוא עם ציוד לינת שטח, כי חלק מהטיול עובר בואדי שבו אין אופציה ללון בכפר.
למה דווקא המסלול הזה
המסלול עובר בנקודות פראיות של גאורגיה שמרגישות כאילו יצאו ימי הביניים. האנשים שפגשנו בדרך היו שמחים לארח, כל עוד באים עם חיוך ואנווה. והנופים פשוט עצומים, קשה לתפוס את גודל הנוף שמסתכלים לצד שני של הוואדי. ניסינו להמר מה המרחק מאיתנו לנקודה מסוימת שראינו בהמשך הוואדי וידענו שאנחנו אמורים להגיע אליה. אני הימרתי 3 ק''מ, יוחאי 4 ק''מ.
מסתבר שאנחנו מסתכלים על נקודה שנמצאת 6 ק''מ מאיתנו. לקח נצח להגיע לשם חחחח. אפשר לקרוא לזה עוצר נשימה? נראה לי שאני מגדיר אותם כ'' נופים עוצרי נשימה''. יופי.
סיפור דרך!
טביליסי - ג'וטה
כדי להגיע לג'וטה צריך לקחת מרשרוטקה (מונית שירות) מהתחנה המרכזית של טביליסי - Didube
לא צריך להזמין מקום מראש, רק להגיע בשעות הבוקר ולתפוס מקום. הנסיעה לוקחת בערך שעתיים וחצי עד לצומת של עמק סנו ועולה 15 לארי לבנאדם.
משם עד לג'וטה זה כבר לא הסעה משוטפת אז נהגי המוניות יגיעו ויציאו לכם הסעה בכל מיני סכומים (הציעו לנו 40 לארי לבנאדם וסירבנו)
להגיע בטרמפים לג'וטה לקח לנו בערך שעתיים.
ג'וטה
ג'וטה זה כפר פסטורלי ותיירותי יחסית. באים לפה לרכב על סוסים ולצאת לטיולים בהרים.
יש מגוון לא קטן של גאסטהאוסים עם טווח מחירים משתנה. אנחנו עשינו שם 2 לילות. לילה אחד באחד במלון shibi המסודר יותר ב100 לארי בלי ארוחת בוקר
ולילה אחד ב50 לארי אצל נאזי הסבתא החמודה. אבל ארוחת הערב אצלה עלתה 80 לארי.. גילינו את זה בדיעבד
אני ממליץ לצאת עם בערך 1000 לארי לאדם מג'וטה בדרך לאומלו. אולי זה נשמע קצת הרבה אבל אין מקומות להוציא כסף בדרך וכמות הכסף שתחזיקו עליכם תכתיב כמה זמן תוכלו לשהות באזור. חוץ מזה שעדיף להיות מוכנים להפתעות
כלכליות לא צפויות
לינה בכפרים עולה בין 50 ל100 לארי ללילה. לפעמים בעלי המקום יציעו לישון בחצר שלהם ב20 לארי לאוהל, וככה תקבלו גישה גם למקלחת ושירותים.
יום 1 - ג'וטה עד אגמי צ'אוקי
13 ק''מ - 1300 מ' עליה - 830 מ' ירידה
היום הראשון שלנו הולך מג'וטה עד לאגמי צ'אוקי היפייפיים.
זה לא יום פשוט אבל חד משמעית אחד הימים היפים של הטיול ודרך מעולה לפתוח אותו
יצאנו מג'וטה ב8 בבוקר (הייתי ממליץ לכם לצאת קודם) והתחלנו לטפס. השביל לא היה מסומן הכי טוב אבל בגדול הולכים עם השבילים שעולים עם הנחל עד שמגיעים לאגם הראשון (שהוא גם אחלה נקודה לעצור בה להתרעננות) ומהאגם הולכים מזרחה עם ההתעקלות של הוואדי.
לקראת העליה לפס יש פיצול בשביל שמאפשר לעלות לפס מ2 דרכים שונות. אחת מהשלג בתוואי שטח שנראה כמו כערה ענקית ואחת מצלע ההר שצפונית לואדי בו אנחנו הולכים.
אנחנו הלכנו מהקערה, המסלול לא ברור אבל ההגעה לפס מגניבה ממש.
אחרי ההגעה לפס עולים צפונה לכיוון הפסגה הקרובה. ההליכה היא ממש על הסכין והיא בהחלט עוצמתית.
מהפסגה יורדים מזרחה בשביל מתפתל ארוך מאוד. ממנו אפשר לראות את אגמי צ'אוקי בצבע כחול עמוק. שם חניון הלילה הראשון
יום 2 - אגמי צ'אוקי
את היום הזה העברנו במלואו ליד האגמים. אם כבר הגענו למקום כזה יפה.
אז ננצל אותו
יום 3 - אגמי צ'אוקי - רושקה - שאטילי
13 ק''מ - 1200 מ' עליה - 1000 מ' ירידה
את היום הזה התחלנו מוקדם בבוקר. ירדנו 5 ק''מ עד לרושקה ושם אכלנו ארוחת בוקר באחד בתי האירוח.
ירדנו ברגל מרושקה לכביש הראשי של העמק ומשם טפסנו טרמפ עד לפס Datvisjari המהמם. היינו עוד עייפים מפס צ'אוקי של היום הראשון והחלטנו
לוותר על התענוג של הפס הזה
אגב Datvi בגאורגית זה דוב.
אז אנחנו חוצים פה את ''מעבר הדוב'' יש עוד דובים בגאורגיה, אומנם מעטים
אבל ישנם.
הטרמפ שהעביר אותנו את ''מעבר הדב'' הוריד אותנו קצת אחרכך והמשיך בדרך חדשה שנוסעת לכפר אחר.
אנחנו חיכינו על הכביש וניסינו לטפוס טרמפ לשאטילי.
חיכינו על הכביש וניסינו לטפוס טרמפ לשאטילי.
ההליכה מכאן עד לכפר שאטילי באורך של 22 ק''מ.
לא עוברות פה יותר מידי מכוניות, אבל כולן נוסעות לשאטילי שזאת הבירה של העמק
לא הצלחנו לתפוס טרמפים במשך שעה החלטנו שאנחנו מתחילים ללכת ברגל. ואחרי שעה הגענו לחווה של רועה צאן מקומי בשם מוכתאר.
הצחלחנו לתקשר איתו בסימני ידיים שאנחנו צריכים טרמפ לשאטילי. הוא קצת הגזים במחיר (80 לארי) אבל זה התאים לנו באותו רגע. בזמן שחיכינו לטרמפ הוא הראה לנו את החווה, את הכבשים, את הגבינות, ונתן לנו אוכל וצ'הצ'ה. (רגל של כבש מבושלת במים עם מלח שהתקררה, ומי יודע כמה זמן כבר יושבת בחוץ)
אכלנו, נהננו מהחוויה ובערב הגיע הטרמפ שלנו לשאטילי.
בשאטילי לקחנו מלון בלב העיר העתיקה (אני לא זוכר את שם המקום אבל הוא היה קצת יקר. ושם הקאתי את הכבש שמוכתאר הביא לנו.
יום 4 + 5 - שאטילי
בבוקר התעוררנו ובפעם הראשונה העפנו מבט על הכפר המיוחד הזה באור יום. מרגיש שחזרנו אחורה בזמן לימי הביניים, הכפר בנוי מבנייני אבן בעלי מספר קומות ובצורת מגדלים. חומה וצריחים. כל מגדל שייך למשפחה שמתגוררת או לצד הכפר או בתוכו. החלטנו לעבור להוסטל שנמצא מחוץ לעיר העתיקה אבל הרבה יותר נעים ומזמין הוא נקרא ''GREEN HOUSE'' ויושב ממש מול העיר העתיקה והתמקמנו באוהל ב20 לארי. המחיר כלל גם שימוש בשירותים ובמקלחות.(שירותים בול פגיעה)
שם Beqa, עורך דין מטביליסי סיפר לנו שזה הבית של ההורים שלו. הוא הגיע לפה כי בדיוק בימים האלה יש חג מקומי וששווה לנו להשאר בעיר כדי לחוות אותו.
החג קורה כל שנה ב22/7 עד ה24/7. ככה שיצא לנו בול. מוזגים בירה מקומית בחינם, מכבדים במאכלים מקומיים בחינם ואפילו שוחטים עיזים ונותנים לכולם לאכול בחינם. ניסיתי לשאול לשם מה החג
הם לא ידעו לתת לי תשובה ברורה, אבל לפי מה שהבנתי זה מעבר מפגאניזם לנצרות. (לא בטוח בזה)
*המלצה - אנחנו עלינו בוואדי שמעל שאטילי, אפשר לתת שם כמה שעות הליכה וזה אחד מהמקומות הכי יפים שראיתי בחיים*
יום 6- שאטילי - מוטצו
11 ק''מ - 600 מ' עליה - 450 מ' ירידה
יום קצר יחסית שעובר על דרך 4X4.
בתחילת היום מגיעים לקברי אנאטורי, ממש כמה מאות מטרים מהגבול עם רוסיה. אפשר להציץ בקברים ולראות שלדים של אנשים שהתבודדו שם לפני 300 שנה בעקבות מגפה בידיעה שהם הולכים למות.
הם בודדו את עצמם כדי לא להדביק את האנשים שעוד לא חלו. וככה הקריבו את עצמם כדי להציל את השאר.
האחרי X קילומטר מגיעים מגיעים למגדל עשוי אבנים כתומות על המצוקים שמעל הנחל. הוא מבשר על ההגעה לכפר מוטסו. בוואדי ליד הנחל יש גאסט האוס אחד פעיל שעלה 100 לארי. הבעלים לא עשה רושם אוהד אבל גם לא עשה צרות. במרחק הליכה אפשר לאכול במסעדה עם אוכל מקומי נהדר (היה שם מרק עם בקר טעיםםםם שעד היום אני מתגעגע אליו)
ועוד לא דיברנו על לב העניין של המקום. הכפר מוטסו עצמו:
מעל הגאסטהאוס והמסעדה, גבוה על ההר בנוי כפר עתיק שעובר כרגע שחזור. ולמרות שהמקום משוחזר ולא אוטנטי ב100% הוא מרשים ביותר. עשרות בתי אבן שמחוברים זה לזה בבניה בסגנון עתיק, עם סמתאות צרות ומתפתלות, עם מגדל אבן ענק ונוף מטריף לכל הוואדי.
אני מקווה שהם מאיישים את הכפר הזה ויהיה אפשר להרגיש איך הוא היה פעם.
יום 7 - מוטסו - ארדוטי
6.6 ק''מ - 710 מ' עליה - 220 מ' ירידה
הולכים על כביש 4X4. עד לכפר ארדוטי, רוב היום בשיפוע סבבה, אבל בסוף היום יש פוש של 500 מטר עליה עד לגאסטהאוסים.
מהגאסט האוס אפשר לראות את השפיצים של הר אטסונטה שמתנוסס לגובה 4500 מ'. ואת הפס שמתחתיו, בגובה 4000 מ'
אם אתם מצויידים במספיק אוכל, תוכלו לחסוך את הכסף והעליה לguesthouse בארדוטי, ולישון בנקודת קמפינג שליד הנחל למטה / או לחילופין לעלות למבצר שמעל הנחל ולשאול את המשפחה שם אם אפשר להתארח אצליהם. כשאנחנו עשינו את זה הם אמרו שאפשר לישון אבל אין מספיק אוכל.
יום 8 - ארדוטי - קצת לפני אטסונטה פס
13.5 ק''מ - 1500 מ' טיפוס - 540 מ' ירידה
מתחילים את היום בירידה של 500 מטרים, עולים קצת במעלה נחל מוטסו ואז עולים 1000 מטרים לתחנת המשטרה. 8 ק''מ
חייבים להרשם בתחנת המשטרה. אלה החוקים של המקום, בתחנה יש שוטר שיתן לכם סוג של ויזת מעבר בפס הזה עד לעיר Girevi שבצד שני. זה כנראה בגלל שהפס הזה מאוד קרוב לרוסיה, או כסוג של רישום כדי לדעת אם מישהו לא סיים את הטיול וצריך להזעיק חילוץ.
ליד תחנת המשטרה יש פונדק קטן שבו אפשר לקנות קצת אוכל, בירה,וחטיפים.
מתחנת המשטרה עד לנקודת הקמפינג שלפני הפס יש עוד טיפוס של עוד 500 מטרים בגובה, ועוד 6 ק''מ מרחק.
ישנים פה בגובה 2900 מטרים. חשוב להגיע מוכנים מבחינת ציוד ולבדוק מזג אוויר לפני שמתחייבים להשאר שם את הלילה.
יום 9 - אטסונטה פס ולינת שטח ליד רועה צאן
11 ק''מ - 630מ' טיפוס - 1180 מ' ירידה
מתחילים את היום בטיפוס ארוך לפס בגובה 4000 מ'. השביל טוב ומתפתל, קחו זמן לנשום כי האוויר דליל.
כשמגיעים לפס נפתח עולם חדש ונפרש מול העיניים - מחוז טושטי. פראי וגדול.
קחו זמן להנות מההישג, להסתכל על הנוף, הר קזבק שבגובה 5054 מופיע מאחוריכם מתנוסס מעל שאר הפסגות
ולרגליכם אפשר כמעט לראות את נקודת הסיום של היום הזה, ליד רועה הצאן. אבל אל תתנו לזה להטעות אתכם. יש לכם עוד 9 קילומטרים ללכת ו1150 מ' לרדת כדי להגיע לשם. אז אל תמרחו יותר מידי זמן על הפס
הדרך למטה מרגישה אינסופית. הנופים גדולים ומרשימים אבל כמעט שלא משתנים במשך היום.
אחרי בערך חצי מהדרך מגיעים למפגש הראשון עם הנחל שצריך לחצות.
זה נחל חזק ומפחיד ובמבט ראשון עושה רושם שאי אפשר לעבור אותו.
הנקודה הכי טובה היא ממש מהשביל כי שם הנחל טיפה מתרחב ומאבד אנרגיה.
חלצנו נעליים וזרקנו אותם לצד השני של הנחל, שמנו תיק על הגב וחצינו בזהירות רבה. עדיין מפחיד. תשמרו על פיסוק רחב וצעדים בטוחים ואיטיים.אחרי 2 ק''מ צריך לחצות שוב את הנחל. הפעם הוא קיבל עוד כמה יובלי מים והוא חזק יותר.
אותה פרוצדורה כמו בחצייה הקודמת.
לפי FATMAP נראה שאולי אפשר להמנע מהחציה השניה של הנחל אם נשארים על הגדה הצפונית. אם הנחל חזק מידי, שווה לשקול את האופציה הזאת.
רועה הצאן - זה לא הבניין היפה שאפשר לראות מרחוק. זאת בקתת משמר הגבול של הצד השני של הפס.
רועה הצאן נמצא עוד במורד הוואדי וצריף מאולתר. שם אפשר למלא מים טריים ונקיים, לקנות בירה או לחם.
אולי כדאי להתרחק מהמחנה שלו בשביל השינה כי יש לו כלבי שמירה שיכולים להיות לא נעימים בלילה.
יום 10 - רועה צאן - גירבי
14 ק''מ - 440 מ' טיפוס - 820 מ' ירידה
כל ההליכה היום היא לאורך נהר kvakhidistskhali שמקבל יותר ויותר מים בההרים מסביב. ממש רואים אותו מקבל נפח לאורך הדרך.
אנחנו פגשנו רואי צאן וכבשים על השביל, ואין ברירה אלה לעבור דרכם, מה שיכול להיות טיפה מאיים כי שומרים עליהם כלבים גדולים שיתחילו לנבוח ולנסות לאיים. (טיפ - תביאו איתכם לחם שאפשר לזרוק להם וככה לעבור יותר בנחת)
לקראת סוף היום אחרי 10 ק''מ מגיעים לכפר צ'ונטיו הנטוש. שם אפשר לראות מבנים עתיקים ולדמיין שאנחנו בסט של משחקי הכס.
נקודת העניין הבאה היא גירבי, שהוא הכפר הראשון שנעבור בו בעמק הזה. ונקודת הסיום להיום.
אפשר למצוא פה כמה הוסטלים, מגישים פה אוכל טוב, ויש חדרים ברמה טובה.
יום 11 - גירבי - דרטלו
14.5 ק''מ - 260 מ' טיפוס - 500 מ' ירידה
הליכה על כביש 4 על 4 לצד אותו הנחל. היום כבר יורדים לגובה שבו גדלים עצי אורן גדולים ומרשימים
כשמגיעים מתחת לכפר שנקרא Baso אפשר לחצות את הנחל על גשר וללכת על שבילי מטיילים.
אם עושים את זה מתאפשרת גם עליה חזרה להרים ל''דרך הפנורמית''. אבל קחו בחשבון שתצתרכו לעשות עוד לילה בשטח ולעלות עוד 1000 מ'.
אנחנו בחרנו להשאר בעמק.
בצורה הזאת תוכלו להנות מיום רגוע שרובו ירידה נוחה. חוץ מזה תוכלו לאכול במסעדות שבכפרים שפוגשים על הדרך.
דרטלו היא עיירה ציורית ביותר, סוסים מסתובבים חופשי, ילדים משחקים במדשאות שלצד הנהר, מגדלים ומבצרים לצד מפלים שנופלים לצד העיירה.
אישית הרגשנו שהמקום קצת תיירותי מידי והאווירה בו פחות נעימה ואוטנטית מכפרים אחרים. כדי לחסוך כסף החלטנו לישון באוהל באזור אוהלים היפייפה שמתחת לכפר, אבל כן לאכול בו. ליקטנו עצים מתים מהיער ועשינו מדורה.
יום 12 - דרטלו - אומלו
10.5 ק''מ - 790 מ' טיפוס - 520 מ' ירידה
יום ההליכה האחרון.
מתחילים בעליה בכביש 4X4 דרך היער עד לפס שבו נפתח אחו גדול ויפה, בפס הזה יש התמזגות חזרה של ''הדרך הפנורמית'' שאפשר לעשות במקום ההליכה בעמק.
מכאן ממשיכים בירידה על כביש הג'יפים (אין דרך שלא עוברת על הכביש)
בשלב מסויים כבר אפשר לראות את המגדלים של הכפר אומלו מציצים מאחורי הגבעה הירקרקה שמסתירה אותם.
העמק שמפריד בנינו די קטן, מלא בסוסים שמסתובבים חופשי באחו גדול ופרחוני ועצי מחטים גדולים ומרשימים.
נשאר רק לעלות לגבעה של אומלו הישנה ולהכנס לכפר שמרגיש מתוך ספרי פנטזיה והרפתקה.
הכפר שקט, יש בו כיכר מרכזית ומסביב אפשר למצוא הרבה הוסטלים ובתי הארחה.
כדי להגיע מאומלו חזרה לטביליסי צריך לדבר עם המארח שלכם ולבדוק אם יש וואנים שיוצאים מהעיר לכיוון טביליסי. הנסיעה נחשבת מסוכנת כי היא עוברת על מצוקים וכבישים מאוד רעועים שמתחזקים בקיץ, כשלפעמים הם נהרסים במפולות ןזה עוצר את התנועה לגמרי. יכול להיות שתצתרכו לעשות עצירת ביניים בעיר TELAVI כדי להגיע בחזרה לטביליסי. הנסיעה לוקחת בערך 6 שעות אז תגיעו מוכנים עם מים ואוכל.
עלות הנסיעה סביבות ה100 לארי.
בהצלחהההה!
רוצים להצטרף למסע שלנו?